איך ומדוע נעשיתי מנחה סדנאות בישול?

רובנו מתכננים את הקריירה שלנו בקפידה.

אני ידעתי בדיוק, מה ארצה להיות, כשאהיה גדול. אבל, לחיים יש לפעמים תכנון אחר מזה שלך, ואותי, כך אני מרגיש, הם הובילו למקום הרבה יותר טוב.

אני גיליתי את ה" ניצוץ" שלי רק לפני 10 שנים
, כשעברתי למגורים עצמאיים. כשאתה עצמאי, אתה צריך לבשל לעצמך אוכל, כי "המקרר לא מלא כל הזמן כמו אצל אימא בבית".

עם הזמן, גיליתי, שאני מאוד אוהב את העיסוק שלי בבישול ואפייה, וההכרח לבשל כדי לשבוע, הפך לתחביב, שממשיך עד היום להיות ה- Passion או הניצוץ שלי בחיים.

מה שמשך אותי בבישול, לדעתי, הוא גם מה שמשך אותי לעבודה כמנחה מפגשי בישול בקבוצות- העשייה המשותפת, תחושת ה" ביחד" שכולם חווים. אני מרגיש היום מאוד נוח במקצוע שלי ומאוד אוהב את היצירה בבישול. את הדרך. אפילו, יותר מהאכילה עצמה.
זה מה שאני שואף, ובהרבה מפגשים מצליח, להקרין אל המשתתפים שלי.

מה שמוביל אותי למסר שלי אליכם: כשאתם באים לסביבה, לקהילה, עם
" הדבר הזה", הניצוץ, שאתם אוהבים, אתם תחושו סיפוק מדהים ובוודאי, תצליחו להקרין אותו אליה. זה מה שיחבר אתכם לאנשים ואותם אליכם.


לגבי השאלה, " איך זה הרגיש להעביר ניצוץ"?
בשבילי, כל מפגש עם קבוצה חדשה בכל מקום, למרות הידע והניסיון, מרגיש עדיין כמו היום הראשון בכיתה א'.
הגעתי למפגש/ לניצוץ הראשון מלא התרגשות; " האם הם יתחברו לרעיון"?
 " אולי הייתי צריך חשוב על מתכון אחר, בכלל"? " למה בחרת להכין איתם X ולא Y"?

לרוב, לפני תחילת פעילות, אני נפגש עם אנשים, מתעניין בהם, שואל אותם מה הם אוהבים לאכול? לאלו טעמים וסגנונות הם מתחברים בבישול ( סיני, צמחוני, מתוק...)?
כי בשבילי, אתם, המשתתפים, הקבוצה, המרכז.  

אני זכיתי לעבוד עם תלמידים ותלמידות מדהימים, ואני מרגיש, שהיה בינינו שיתוף פעולה, בזכות הרצון שלהם והאנרגיות החיוביות, שהקרנתם. בכל פעם, כשנכנסתם לכיתה, ל"מטבח" שלנו, הציפו אותי מעין שלווה ונינוחות כזו. מיד אמרתי לעצמי: "סהר, יהיה אחלה!".

את המסר הזה רציתי, ומקווה שהצלחתי, להקרין גם אליהם. זכיתי לעבוד יחד משתתפים מדהימים, ועל תחושת הכיף שלנו יחד ב" מטבח", אני רוצה לומר לכם/ן תודה גדולה.